עם שובו מאסיה לארה"ב ולאחר השלמה מהירה של לימודי התיכון שלו שהופרעו בעיצומם, רון האברד הצעיר נכנס לאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. שם הוא זכה בכנפיים שלו כטייס פעלולים חלוץ בשחר התעופה האמריקאית. הוא גם נכנס לספרי השיאים של התעופה הלא ממונעת בגלל הטיסה הרצופה הארוכה ביותר מעל דטרויט. מעבר לכך, בתור כתב שטח של מגזין Sportsman Pilot, הוא גם עזר במתן השראה לדור של טייסים שהובילו את אמריקה להיות מעצמה אווירית.

מיד לאחר שנת הלימודים השנייה שלו באוניברסיטה, מר האברד יצא לראשון מתוך כמה מסעות מחקר אתנולוגיים, כשיעדו הראשון היה חופי האיים הקריביים, שעד אז רגל אדם לא דרכה בהם. כמה חודשים מאוחר יותר, הוא חזר לאיי הודו המערבית כדי להוביל את משלחת המחקר המינרלוגית לפוארטו ריקו, שהסתכמה באחד מהסקרים המקיפים הראשונים של האי כשהוא בתחום השיפוט של ארה"ב.

היו עוד הרפתקאות רבות בנתיב הזה: כחבר לכל החיים ב-'מועדון המסיירים' המפורסם, ל. רון האברד מיפה את צפון האוקיאנוס השקט באמצעות 'מוצא כיוון ניסיוני מונחה רדיו', וכך הפך לחלוץ עולמי בשימוש במערכת ניווט לטווחים ארוכים, שהיתה בשימוש עד שלהי המאה העשרים. היבט נוסף של חייו ההרפתקניים והייחודיים של מר האברד היה רישיון נדיר של רב-ימאים שהחזיק ברשותו, ושאפשר לו להוביל כלי שיט בכל אוקיאנוס.

הנקודה החשובה ביותר, כפי שהסביר בעצמו:

"רק אדם עם חוש ההרפתקנות והמסירות הכי גדולים שיש, ינסה אי פעם לפתור את חידת קיומו וגורלו של האדם".